דורי לינדה נ' עירית פ"ת

פסק דין

1.לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינה של כב' הרשמת מרגלית מיום 27.4.10 (עב 9484/07) אשר קיבל את תביעת העובדת לתוספת 25 שעות נוספות גלובליות, בגין 7 השנים שקדמו להגשת התביעה (להלן - פסק הדין).

2.העובדות העולות מפסק הדין

א.תביעת השכר הוגשה על ידי הגב' דורי לינדה (להלן – העובדת), המועסקת כסייעת בבתי ספר של עיריית פתח תקוה (להלן - העירייה).

ב.העובדת הועסקה כסייעת צמודה לתלמיד עם מוגבלות (להלן: סייעת צמודה) בבתי ספר שונים בחינוך הרגיל, מאז תחילת עבודתה במרץ 1997.

ג.ביום 1.9.99 החלה העובדת לשמש כסייעת כיתתית בכיתת חינוך מיוחד בבתי ספר בחינוך הרגיל.

ד.החל מיום 1.2.07 העובדת משמשת כסייעת כיתתית בבית הספר "אלונים" הנמנה על החינוך המיוחד (סעיף 2 לפסק הדין).

ה.כל עוד העובדת היתה סייעת צמודה, העירייה שילמה לעובדת גמול בשיעור של 25 שעות נוספות גלובליות לחודש (להלן: התוספת). היינו התוספת שולמה לה מתחילת עבודתה ועד לחודש אוגוסט 1999, בהתאם להסכם מקומי שהונהג אצלה (להלן: ההסכם המקומי).

ו.ההסכם המקומי לא צורף לתיק בית הדין והצדדים העידו בעל פה על תוכנו (סעיף 1 לפסק הדין). על פי עדותה של מנהלת אגף מנהלה במנהל החינוך בעיריה, בעירייה הונהג הסכם מקומי למתן תוספת של 25 שעות נוספות גלובליות לחודש לסייעות צמודות ולסייעות בחינוך המיוחד. לא היה הסכם דומה לסייעות כיתתיות או לסייעות פדגוגיות בחינוך הרגיל. הסכם זה לא אושר על ידי הממונה על השכר באוצר ולכן התשלום מכוחו הופסק עם חתימת ההסכם הקיבוצי ממרץ 1999, שעניינו חריגות השכר ברשויות המקומיות.

3.פסק הדין העומד לערעור

בפסק הדין נקבע שעיסוקה בפועל של העובדת היה בחינוך המיוחד ומשכך לא חל שינוי מהותי במעמדה ואף היקף עבודתה לא פחת בעקבות המעבר לתפקיד סייעת כיתתית. עוד נפסק כי "מששולמה התוספת בפועל מכח הסכם מקומי והופסקה באופן חד צדדי ללא שינוי במעמדה של התובעת", לא נסתרו התנאים שנקבעו בפסיקה לקיומה של הבטחה מנהלית מחייבת. לפיכך התביעה התקבלה, לתקופה שעד שבע השנים שקדמו להגשתה.

ערעור העובדת

4.לטענת העובדת, נפלה טעות בפסק הדין מאחר שכב' הרשמת קבעה שהיא זכאית לתשלום התוספת רק בגין שבע השנים שקדמו להגשת התביעה, אך לא התייחסה לעתירתה לתשלום התוספת ממועד הגשת התביעה ואילך.

תשובת העירייה לטענה זו היתה כי תביעת העובדת התיישנה שכן זכאותה לתשלום התוספת נפסקה כבר ביום 1.9.99 ומשכך אין בסיס לערעור שהגישה. עם זאת, הבהירה כי כפי הנראה, "הכוונה של בית הדין היתה כזו שזה ישולם מכאן ואילך" (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון בערעור, שורה 27).

5.להלן טענות העירייה בערעורה

א.נפלה טעות בפסק הדין אשר ביסס את הנמקתו על טענה של הבטחה מנהלית – טענה אשר לא נטענה על ידי מי מהצדדים, לא עמדה לדיון ולא הוכחה.

ב.לא נערך דיון באבחנה בין התפקידים אותם מילאה העובדת במשך השנים: סייעת צמודה לתלמיד (תפקיד שזיכה את העובדת בתוספת), לעומת סייעת כיתתית (תפקיד שלא זיכה בתוספת). אבחנה זו, לשיטת העירייה, היא האבחנה המהותית לשאלת הזכאות לתוספת ובה כב' הרשמת לא דנה ולא הכריעה.

ג.נפלה טעות בקביעה שהתוספת שולמה לסייעות נוספות שהועסקו בתפקיד דומה לזה של העובדת, מאחר שהטענה לא הוכחה.

ד.לא נדונו טענות לגבי ביטול ההסכם המקומי לאור הוראות הסכם 3/99. העירייה טענה כי העובדת אינה זכאית לתשלום התוספת לאור השינוי בתפקידה ולאור הוראות הסכם 3/99.

6.תשובת העובדת לערעור העירייה